משחק הכיסאות

מביאים תשעה כיסאות לעשרה ילדים, ואומרים לילדים שהמנצח הוא זה שתופס כיסא, ומי שנשאר בלי כיסא יוצא מהמשחק.

לאחר מכן הם מצמצמים בהדרגה את מספר הכיסאות ובכל פעם ילד אחד יוצא, עד שבסוף נשאר ילד אחד והוא מוכרז כמנצח.

הילד לומד תרבות של "אני ועצמי, וכדי להצליח עליי לסלק אחרים". זוהי *תרבות ההדרה*

בגני ילדים יפניים, משחקים גם את משחק הכיסאות. גם הם מציבים תשעה כיסאות לעשרה ילדים – עם

הבדל, הם אומרים לילדים שיש להם יותר כיסאות ושאם אחד מהם נשאר ללא כיסא, כולם מפסידים.

כל הילדים מנסים לחבק זה את זה כדי שעשרת הילדים יוכלו לשבת על תשעה כיסאות, ואז הם מצמצמים את מספר הכיסאות ברצף ושומרים על הכלל לפיו יש לוודא שאף אחד לא יישאר בלי כיסא, כי אחרת כולם יפסידו.

הילד לומד תרבות של "אינני יכול להצליח ללא עזרתם של אחרים"